ארי שפיץ הוא לוחם גבעתי שנפצע באורח אנוש בלחימה בצפון רצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל. בפעולה שבה השתתף, נכנס עם חבריו למבנה ממולכד בשכונת זייתון. בעת ניסיון לזרוק רימון לפיר חשוד, התפוצץ כל המבנה, וארי נפצע קשה מאוד – שלוש מארבע גפיו נקטעו בפיצוץ.
לאחר הפציעה, ארי פונה במסוק ישירות לסורוקה כשהוא במצב קריטי, עבר סדרה של ניתוחים מורכבים, הורדם והונשם במשך כחודש וחצי, והיה בין הפצועים הקשים ביותר במלחמה. למרות הפציעות הקשות, ארי שב להכרה מלאה, החל בתהליך שיקום ארוך ומורכב, ומצליח לתקשר עם משפחתו ולשדר אופטימיות וכוח נפשי יוצא דופן.
ארי עצמו מבקש שלא להתייחס אליו כגיבור, אך סיפורו הפך לסמל של עוצמה, אמונה והתמודדות יוצאת דופן עם פציעה קשה מאוד. משפחתו, חבריו והצוותים הרפואיים מדגישים את רוחו החזקה, את בחירתו בחיים ואת ההשראה שהוא מעניק לרבים